דרשה לפרשת וארא

אורחים ובני משפחה יקרים, הורים נפלאים, קהל נכבד, הרשו לי לשאת מספר מילים על פרשת השבוע אותה אנו קוראים בימים אלו , הלו היא פרשת "וארא".

פרשת "וארא" היא הפרשה השנייה בספר שמות והפרשה הארבע עשרה במספר במניין פרשיות השבוע. פרשה זו עוסקת בעיקרה ב-שבע המכות הראשונות מתוך עשר המכות המוטלות על מצרים. בתחילת הפרשה אני עדים לשיחה ארוכה בין משה לאלוקים, במהלכה האלוקים חוזר ומספר למשה את היסטורית אבותיו ואת הבטחותיו לכל אחד ואחד מהם.

אף על פי שמשה היה חדור אמונה בגאולה ההולכת וקרבה, ואף על פי שהוא ידע שדברי אלוקים חיים הם, מתארת לנו הפרשה שוב ושוב את הבטחותיו של הקדוש ברוך לאבותינו הקדושים אודות דבר הגאולה.

כידוע, לכל מילה בספר התנ"ך הקדוש יש משמעות גדולה לחיי כל אחד ואחד מאיתנו. תיאור הבטחת הקדוש ברוך הוא לאבותינו הקדושים בתחילת הפרשה, באה לרמז לנו על כך שכול אחד ואחד מאיתנו צריך לזכור כל הזמן ובכל רגע נתון את הברית הקדושה בין הקדוש ברוך הוא לאבותינו, ובייחוד ברגעים בהם אנו מאבדים את האמונה בדרכנו.

משה המקבל על עצמו את שליחות האלוקים, חוזר לפרעה ודורש ממנו לשחרר את העם ולהוציאו לחופשי. בפרשה מתואר כיצד מטה משה נהפך לנחש ומטהו של אהרון אחיו נהפכת לתנין מול עיניו של פרעה.

פרעה שאיננו מתרגש ממעשה הכשפים כדבריו, קורא לחרטומי מצרים,  שאף הם מצליחים להפוך את מטותיהם לנחשים, אך מטהו של אהרון בולע את מטותיהם, דבר שאינו משכנע את פרעה.
לאחר מכן,בהמשך הפרשה מתוארים שבע מכות, כאשר את שני המכות הראשונות מבוצעות על ידי אהרון ולא על ידי משה. מפרשים שונים סוברים כי מתוך הכרת תודה ליאור בה הוצפן משה בראשית ימיו, הוא איננו יכול להטיל מכות הקשורות על היאור, מכת דם ומכת צפרדע, ולכן הוטלה המשימה על אהרון אחיו.

מתוך פרשנות זו אנו למדים שיש להכיר טוב לכל מה שהגן וגונן עלינו לאורך החיים. משה בגדולתו, מכיר תודה ליאור מצרים ומלמד אותנו פרק חשוב בהלכות בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

כל אחד ואחד מאיתנו צריך להכיר תודה לאורך כל חייו לאנשים ולסובבים אותו, בין אם מדובר בדמות אנושית ופיזית ובין אם מדובר בחפץ דומם.

ביום זה, בו אני עוזב את עולם הילדות ומצטרף לעולם הבגרות, אני מכיר תודה לכל אלו שליוו, חינכו והדריכו אותי עד היום, בראשית דבריי אודה להורי היקרים והנפלאים שהביאוני עד הלום, חינכו ,גידלו והמטירו עליי חום ואהבה בכל יום ויום, כמו כן, אני רוצה להודות לכל האורחים היקרים שליוו אותי בפרק זמן כזה ואחר בחיי עד כה, העניקו לי מנדיבות ליבם וחוכמתם, ולבסוף אני רוצה להוקיר תודה לבורא עולם על כך שהוא מעניק לנו מדי יום ובכל רגע נתון את חסדיו הרבים. תודה לכולכם שבאתם לחגוג איתי ועם בני משפחתי.

כל הזכויות שמורות לגילן פרסום ואינטרנט בע"מ

דרשת בר מצווה פרשת וארא

שבת שלום לכולכם,
בראשית דברי אני מבקש להודות לכל האורחים שטרחו ובאו לשבות עמנו ולחוג את בר המצוה שלי: ברוכים הבאים בשם ה'.

מחר בפרשת השבוע נקרא על הטלת השליחות על משה לבוא בדברים עם פרעה כדי להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. אולם, התורה כופלת עניין זה.  שהרי בתחילה בפרק ו פס' י כתוב:
וידבר ה' אל משה לאמר: בא דבר אל פרעה מלך? מצרים וישלח את בני ישראל מארצו:

אך בהמשך הפרק מופיע שוב עניין מינויו של משה כמעט באותם מילים:
וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך? מצרים את כל אשר אני דברתי אליך:
ורק לאחר מכן מתוארת הגשמתו של הצו הזה.

בתווך בין שני הקטעים הדומים הללו מופיעה פרשת היוחסין של אהרן ומשה. התורה מפרטת את תולדותיו של שבט לוי עד הולדת משה ואהרן. ומאליה עולה השאלה: מדוע קטעה  התורה את רצף האירועים תוך הזכרת  אילן היוחסין הזה באמצע?

רש"י כבר התקשה בשאלה זו ואלו דבריו:
מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו.
עם תחילת שליחותם של משה ואהרן מספרת לנו התורה על הרקע המשפחתי שלהם – היאך נולדו ובמי נתיחסו. על ידי מסירת אילן היוחסין של משה ואהרן מביעה התורה את הרעיון כי יש קשר ויחס הדוקים בין גדלותם לשורשים מהם ינקו. דע לך, אומרת התורה שלולא מה שקיבלו מאבותיהם לא היו מגיעים למדרגתם העצומה. ולכן דווקא כאן באמצע המערכה, בנקודה בה מעיד מלכו של עולם שמשה ואהרן הם הראויים ביותר לשליחות הגדולה והנכבדה של הוצאת צבאות ה' ממצרים, מזכירה לנו התורה מניין זכו לכך. משה אינו רק משה – אלא גם בן עמרם. ועמרם הוא צאצא של קהת וקהת של לוי. ולוי ירש מן האבות הקדושים. לכל דבר יש יסוד ושורש ,ודבר אינו צומח מאליו יש מאין.

היום הגדול הזה, יום בר המצוה שלי, הוא היום בו אני מתחייב בקיום מצוות ה' מהתורה.  מכאן ואילך אני יוצא לדרך חדשה שמטרתה: הגשמת  השליחות הגדולה המוטלת עלי – קיום מצוות ה' באהבה.
בעת הזאת, אני יודע כי לא זכיתי לרגע הזה יש מאין, אני חלק משלשלת הדורות של משפחתי ומכוחם של אבותיי אני ניצב לפניכם היום. בהקשר הזה, ברצוני להזכיר כאן כי אני מצאצאיו של הרב עבדאללה סומך מגדולי הרבנים שהצמיחה יהדות בבל. הרשו לי להרחיב מעט עליו ועל פועלו.

הרב סומך נולד בבגדד בשנת 1813 ונפטר בה בשנת 1889. הוא למד תורה מפי גדולי החכמים של הדור הקודם, ולאחר מכן עסק מספר שנים במסחר. באמצע שנות העשרים לחייו גמלה בו החלטה על שינוי כיוון והוא החל מקדיש עצמו לעיצובו של דור המשך של תלמידי חכמים עבור יהדות בבל. הוא הקים בית מדרש לרבנים ואף עמד בראשו עד פטירתו. יצירתו הספרותית הגדולה של הרב סומך היא חיבורו "זבחי צדק" על שולחן ערוך יורה דעה ושני קבצים של שאלות ותשובות בהלכה בשם זה.

כל הזכויות משורות למני סומך - כפר עציון