דרשת בר מצווה פרשת בשלח

דרשת בר מצווה פרשת בשלח - נכתב ע"י אור בן יעקב - כפר עציון


ערב טוב,


לפני מספר ימים קיבלתי על עצמי עול מצוות.
פרשת בשלח, אותה קראתי, עוסקת בתחילת גיבושו של עם-ישראל, יציאת-מצרים, וקריעת ים-סוף. בחרתי להסביר פסוק, המתאר את קריעת ים-סוף, והפרשנים קושרים אותו למצוות התורה באופן מעניין.

הפסוק: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם", נכתב פעמיים.
בפעם הראשונה (שמות, י"ד, כ"ב). המילה "חומה", נכתבה בכתיב מלא.
בפעם השנייה: (שם, פסוק כ"ט). המילה "חמה" נכתבה בכתיב חסר.

בהתייחס לפסוק הראשון, אומר המדרש (ילקוט שמעוני):
"והמים להם חומה - כמין חומה עשאן. מימינם זו מזוזה, ומשמאלם זו תפילין. בשעה שירדו בני-ישראל לים, ירד אתם המלאך גבריאל, הקיפם ושמרם כחומה, והיה מכריז למים מימין: היזהרו בבני-ישראל, שעתידין לקבל התורה מימינו של הקדוש-ברוך-הוא, למים שמשמאל הכריז: היזהרו באלה, שעתידין להניח תפילין על יד שמאל, למים שמלפנים הכריז: היזהרו באלה, שעתידין שיהו חותמין לפניהן בברית-מילה, ולמים שמאחור הכריז: היזהרו באלה שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציות מאחריהן".

מצוות התורה כגון: תפילין, מזוזה, ברית-מילה וציצית, סובבות אותנו מכל עבר ומגינות עלינו, כשם שהמים סבבו את בני-ישראל והגנו עליהם בים-סוף.

ובאשר לפסוק השני; מעלה הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בפירושו לתורה "משך-חכמה" הסבר למדרש חז"ל (מכילתא, וילקוט שמעוני) האומר כי הקב"ה לא קיבל את דברי הקיטרוג של השטן על בני-ישראל, ביציאת-מצרים, וכך אומר בעל ה'משך-חכמה':

"בהתבונן בדרכי התורה, נראה כי במצוות מעשיות (מצוות שבין אדם למקום), כמו עבודה-זרה ו(גילוי)-עריות - יש (עונש) כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות. לא כן בנימוסיות, (מצוות שבין אדם לחברו) ומידות כמו מחלוקת, לשון-הרע, רכילות, גזל - אין בו (עונש) מלקות... אולם זה דווקא ביחיד העושה, אבל אם הציבור נשחתין, בזה מצאנו להפך.. ". זאת אומרת שאם הציבור חוטא בחטאים שבין אדם לחברו - דינו חמור יותר מאשר אם הציבור עובר על מצוות שבין אדם למקום.

בעל ה"משך חכמה", מוכיח את דבריו בכמה ראיות:
בדורו של דוד המלך, דור של צדיקים, רבים עברו עבירות שבין אדם לחברו. והנה, משיצאו למלחמות, נפלו בהם חללים רבים. לעומת-זאת, בדורו של אחאב, דור רשע ביותר, ככתוב: "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה'..." (מלכים א', כ"א, כ"ה), לא חטאו בעבירות שבין אדם לחברו, ולכן ניצחו במלחמות.


דרשה לבר מצווה פרשת בשלח
- נכתב ע"י אחיה כהן - כפר עציון

שבת שלום לכולם!
תודה רבה לכל מי שבא מקרוב ומרחוק.לצערי סבתא רבה שלי, רחל מרגליות, נפטרה בשבוע שעבר והיא חסרה לי מאד.בפרשה שאני אקרא מחר, פרשת "שופטים", מופיעות דמויות מרכזיות בהנהגת עם ישראל:
שופטים, מלך, כהנים ולויים, נביא, זקנים, כהן משוח מלחמה ושרי צבאות.

בתנ"ך ישנן תשע דמויות ששמן אחיה, וחלקן מופיעות במגוון תפקידי המנהיגים שציינתי,

ביניהם:
*בשמואל א' נמצא את אחיה בן אחיטוב, צאצא של עלי הכהן והוא נושא את האפוד בשעת מלחמה
*בדברי הימים א' אנו נפגשים עם אחיה הפלוני, מגיבורי דוד
*במלכים א' אנו נפגשים עם אחיה בן שישא, אחד מסופרי שלמה
*במלכים א' אנו נפגשים גם עם אחיה השילוני שהיה נביא, הוא שניבא על קריעת הממלכה
*בנחמיה אנו נפגשים עם אחיה שהיה מראשי העם שחתמו על אמנה
באמנה מתוארת ההיסטוריה של עם ישראל: מבחירת אברהם דרך יציאת מצרים,הניסים במדבר,
כיבוש הארץ , תקופות הזקנים והשופטים ועד לחורבנה, שיממונה ויישובה שמתחיל מחדש, אך ממעמד של עבדות לאומות.

המסר המודגש לכל אורכה של אמנת-נחמיה (ואחיה), כי בניגוד לטוב שה' עשה לעמו, עם ישראל הזיד ולא הלך בדרך ה', ואם עשה זאת מדי-פעם היה זה רק מפני הצרות , ולאחר ששב ה' להושיע – שבו ישראל להתנכר. אולי משום שכורתי-האמנה הם ממנהיגי העם, בולטת האחריות שהם מטילים על כתפי המנהיגים של הדורות הקודמים. החיים בארץ, כעם עצמאי עם סדרי שלטון ומנהיגות , מחייבים אחריות אחרת.

אם נחזור לפרשתנו, פרשת שופטים, נוכל לראות לאיזה סוג של אחריות מתחייב כל מנהיג:
לשופטים אסור לקחת שוחד ולהכיר פנים ועליהם לרדוף אחרי הצדק.

המלך צריך לשמור את כל דברי התורה ולא להתנשא על עמו. לשם כך הוא כותב לעצמו ספר תורה ומשנן ולומד אותו כל חייו.

הכהנים והלויים–ה' הוא נחלתם ואסור להם לבקש נחלה נוספת.

על הנביא-להיצמד רק למה שה' מצווה אותו.

על הזקנים לעשות צדק. אם הם יודעים שרוצח במזיד ברח לעיר מקלט עליהם להוציאו משם ולמסור אותו ביד גואל הדם. על הזקנים גם לקחת אחריות על כל שבשטח שיפוטם. במידה ונמצא חלל בקרבת עירם עליהם להקריב עגלה ולבקש כפרה על המעשה.

תפקידו של כהן משוח מלחמה- לעודד ולחזק את היוצאים למלחמה, ולקרוא את שם-ה' על המערכה.

מכל בעלי תפקידי המנהיגות הבכירה שפרשתנו עוסקת בהם נדרש למעשה תנאי בסיסי אחד: ללכת בדרך ה', היא דרך הישר, ולא לסור ממנה ימין או שמאל. "למען תחיה וירשת את הארץ", "למען יאריך ימים על ממלכתו".

מה שאני לומד מזה לחיים הוא  שאם אני וכולנו רוצים להמשיך ולחיות חיי-חירות בארץ הזו, זה מחייב. זה דורש ממני לגלות אחריות כלפי מה שקורה בתוכי ומסביבי. שלמה המלך אמר: (משלי, ט"ז, ל"ב): "טוב ארך-אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".

זה אומר שאם כל אחד מאיתנו יהיה "מנהיג", בראש ובראשונה על עצמו, זה כבר יקרין גם החוצה.

אם כל אחד מאתנו , כשלב ראשון, יהיה סבלן יותר במידותיו, הכל יוכל להראות אחרת: בין האדם לעצמו, במשפחה, בקהילה. ובמעגלים רחבים יותר.

(ואני אומר זאת קודם-כל לעצמי כנצר למשפחה בה זורם דם כהנים, ג'ינג'ים , הונגרים ו"סתם" הקלים לרגוז…)

אנו בפתחו של חודש אלול , חודש של חשבון-נפש, של התעוררות לתשובה. של התכוננות ל"התחלה חדשה".

אומרים שבר-מצווה זה כמו להיכתב לדף-חלק. אבל אני יודע שכל מה שאני נושא עמי – מהדורות הקודמים – מאלו שאינם, ואשר שמות שלושה מהם מאוחדים בשמי, מאלה שזכיתי ואני זוכה ללמוד מהם , ממשפחתי הקרובה, וגם מהאישיות והחוויות שצברתי בשלוש-עשרה השנים האחרונות – מעטרים את הדף הזה בהרבה  מאד סימני-דרך.

מאחל לעצמי ולכם שאזכה להוסיף סימנים רבים משלי.
דרשת בר מצווה – פרשת בשלח





קהל נכבד, אורחים יקרים, הרשו לי במעמד נכבד זה לשאת מספר מילים על פרשות השבוע, היא פרשת "בשלח".

פרשת בשלח היא הפרשה הרביעית של ספר שמות והיא נקראת בדרך כלל סמוך לט"ו בשבט חג האילנות המסמל את תחילתו של השלב השני בתהליך ההתפתחות הרוחנית, וכך גם אני מתחיל היום את השלב השני בחיי הוא שלב הבגרות והכניסה למצוות.

בפרשה זו אלוהים בוקע את הים לשניים בכדי שבני ישראל יעברו, פרעה וצבאו רודפים את בני ישראל וכשבני ישראל צריכים לעבור לצד השני הם מתמלאים חששות ונבהלים מהמשך הדרך שנראית להם אז כאימתנית  ומפחידה, ואם אני חושש מהמשך דרכי ומעול המצוות ומימי בגרותי, הרי ש אני למד שכמו שאלוהים קרע את הים בשביל שבני ישראל יעברו בתוכו, כך אין לי היום ממה לחשוש להמשך דרכי, כי אלוהים בעזרי ואוכל לעבור לצד השני של חיי בבטחה כי אני עושה את דבר השם כמו שבני ישראל עשו.

כמו כן, מתוארת בפרשה כיצד אלוהים סוגר את הים על צבאו של פרעה והמצרים טובעים בו וכבר אין חשש לבני ישראל, ולכן מצוקות וטרדות הילדות שלי מתחלפות כעת בדברים אחרים שעלי לדאוג לקיומם.

לאחר המעשה של קריעת ים סוף פוצחים  משה והעם בשירה נפלאה הידועה בשם: שירת הים, שנדע שלא לשכוח גם להודות על הניסים ולפרסמם.

בהמשך הפרשה מסופר על תחילת המסע במדבר, על בקשת העם לאוכל והורדת המן מהשמיים על ידי אלוהים ולכל אחד ואחת על פי צרכיו לאותו היום ואם למדתי בקריעת ים סוף שאנו צריכים לסמוך על אלוהים שיעזור לנו בדברים הקשים כמו חציית הים, אנו צריכים להבין שאנו צריכים ויכולים לסמוך על אלוהים ושכל דבר שנראה לנו קטן ויום יומי גם בא ממנו וכל מה שאנו מקבלים זה מה שאנו צריכים לאותו היום וכן גם על פי טעמנו, שכבר נכתב ונאמר שלכל אדם המן היה על פי מה שרצה לאכול באותו היום, וכך גם בהמשך שבני ישראל נזקקו למים ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו מים.

וכן גם במלחמות אלוהים מסייע בידינו ואף אם מדובר בעמלק המסמל את הרוע, כמשה מרים את ידיו כלפי מעלה בני ישראל יכולים לו וכשהוא מוריד אותם עמלק יכול לנו, הרמת הידיים של משה מסמלת את האמונה באלוהים וזה מה שעוזר לנו במלחמה נגד היצר הרע שמנסה להוביל אותנו בדרך הרעה, ואנחנו נדרשים למלחמה הזאת כל ימי חיינו ונצטווינו למחוק את זכר עמלק

וכיום אני נכנס ומצטרף למלחמה הזאת באמונה ובביטחון באלוהים כפי שלמדתי מהפרשה הזאת מתחילתה ועד סופה כפי ששיתפתי אתכם רבותיי וגבירותיי,
אז תאחלו לי בהצלחה וגם מזל טוב להגיעי לרגע הזה, אחד החשובים והמשמעותיים בחיי. וברשותכם, אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם שהגיעו לכאן היום לחגוג אותי ולכבד את בני משפחתי. תודה.

כל הזכויות שמורות לגילן פרסום ואינטרנט בע"מ

דרשה לבר מצווה – פרשת בשלח - איתן שולמן - מקווה.נט




מנהג ישראל תורה שהחתן דורש בדברי תורה ברבים ביום היכנסו למצוות והיינו כיון שמקבל את כח הנשמה שהוא כח הדיבור והתגלות הפנימיות. (דורון דרשה/נחמן יוסף וילהלם).

סיפור מפי הרב אריה לוין (אבי האסירים בתקופת המחתרות):

כל ציץ עשב אומר שירה
"זכרתי ימים מקדם משנת תרס"ה, שזכיתי בחסדי העליון, יתברך שמו, לעלות על אדמת הקודש ביפו. כשראיתי בראשונה את פני רבנו (=הרב קוק)  זצוק"ל, קיבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד. שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה גדולה יצא רבנו, כדרכו בקודש, לשוח בשדה לצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי אתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבנו ואמר לי בנחת, כי הוא נזהר מאוד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו 'גדל'.
כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה".(לחי ראי, ירושלים תשכ"א).

כפי שכבר הזכירו הדוברים לפני, שבת פרשת 'בשלח' נקראת 'שבת שירה' והיא אחת מארבע שבתות בעלות שמות מיוחדים ( שבת שובה, שבת נחמו שבת חזון ושבת שירה). לשם יש ערך מיוחד השם הוא מהות . הרב צבי יהודה אומר: מכאן שעיקר ענייני הפרשה ונשמתה הוא בשירה.

במרכזה של פרשת השבוע עומדת אם כן, שירת הים.

קודם כל, ננסה להבין מה מאפיין שירה בכלל ויחד עם זאת, נראה, איך המאפיינים באים לידי ביטוי ב'שירת הים'.

בכתיבה הרגילה המכונה 'פרוזה', יש תיאור של מציאות כפי שרואה אותה הכתוב.
יש כאן ביטוי של הצד החיצוני של הדברים.

לשירה לעומת זאת, יש סגנון משלה המאפשר לה להיות עוצמתית ומעמיקה ולכן להביע את המציאות בעומקה הפנימי.

השירה צריכה להיכתב בתבנית שירית שמאופיינת במשקלים ומקצבים המכונה גם: "אריח על גבי לבנה".

גם אופן כתיבת השירה בספר התורה חייב לעמוד בכלל זה ואם לא נכתב כך- ספר התורה ייפסל.

כך לדוגמא: השורה האחרונה בשירת הים נכתבת כך
"הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".
כך אפשר ממש לדמין בברור את ההליכה ביבשה בתוך הים.

ההתעוררות הרוחנית שהייתה בעם ישראל לאחר קריעת ים סוף הייתה עצומה. והגדולה היא, שהם ידעו כיצד לבטא במילים ובפסוקי השירה את החוויה הרוחנית העצומה אשר חוו.

כלומר, השירה היא בעצם תרגום מילולי של עוצמות רוחניות. מאידך, ההתעלות הרוחנית אשר תורגמה למילים מטביעה בהן  את חותמה לעד, עד כדי כך שהאומר שירת הים בשמחה ומזדהה עם תכנה, עשוי לחזור ולחוות את אותו גילוי רוחני עוצמתי שהיה אז .

היבט שני שמאפיין שירה הוא ההיבט המוסיקלי.
היבט זה מאפשר  ביטוי לא מילולי שמשפיע בעיקר על הצד הרגשי.
דרך הניגון ניתן להביע אין ספור דקויות והרגשות שלא ניתן לבטאן במילים בלבד.
ברגעי שיא בשעת הקרבת  הקורבנות בבית המקדש, בעת ניסוך המים וכו', היו הלויים פוצחים בשירה.

הדבר מעיד על חשיבות השיר והניגון במצוות התורה.

היבט שלישי המאפיין שירה הוא ההיבט שמתחבר דווקא לבנות ישראל.
מרים הנביאה הוסיפה את מימד הכלי שבשיר שנאמר: "ותיקח את התוף בידה".
ע"י הוספת התופים והמחולות נוספה לשיר חוויה אומנותית סוחפת ועצומה.

יש דעות בחז"ל , שרואות את עיקר שירת הלויים בתזמורת ולא במקהלה. אמנם עמדות אלה לא התקבלו להלכה, אך למרות זאת המשנה במסכת עירובין קובעת, כי קושרים בשבת את מיתרי הכינור של הלויים שנקרעו, לצורך שירה על קורבן.

גם הרמב"ם קובע ששירת הלויים ושימוש בכלים בעת הקרבת הקורבן נקראת 'עבודה' והיא דוחה שבת.

היבט זה שמיחד את הנשים הוא גם ההיבט שמתקשר עם היכולת לראות את שמתרחש כאן ועכשיו במימד רוחני עמוק ועתידי. אצל מרים נכתב "שירו" לשון ציווי , עכשיו.

במדרש במחילתא (שמות טו, א ),נכתב כי השירה ששר עם ישראל לאחר קריאת ים סוף היא הראשונה בסדרה של עשר שירות , שהעשירית תהיה בזמן הגאולה.

השירה העתידית נרמזת בשירת הים בשתי צורות:
האחת שנאמר:" אז ישיר משה..", ו "אשירה לה'" – בלשון עתיד.

וזה מרמז למשה רבינו שיקום לתחייה בזמן הגאולה וישיר את השירה העשירית.

הרמז השני לשירה העתידית מופיע בפסוקים החותמים את שירת הים ונושאים אותנו הרחק מעבר למקום ולזמן שבו נאמרה שירת הים, אל עבר חזון הגאולה השלמה: הכניסה לארץ, ההתיישבות, בנית בית המקדש והתגלות מלכות ה' בעולם.

"תבאמו ותטעמו בהר נחלתך,
מכון לשבתך פעלת ה',
מקדש ה' כוננו ידיך.
ה' ימלוך לעולם ועד".

הגמרא במסכת  סנהדרין (צ"ד ע"א) אומרת:
בימי חזקיה, לימוד תורה היה בריבוי גדול, ואף נצחו את אויביהם. חזקיה היה ראוי להיות משיח, אך בגלל שלא אמר שירה על הניסים שארעו לו , נדחה ממעלה זו. ונשאלת השאלה האם דור גדול בחכמה ובתורה, אשר בראשו מנהיג צדיק הראוי להיות משיח 'פספס' את הגאולה רק בגלל שלא אמר שירה ?

המהר"ל מבאר את עומקם של הדברים:
מהותו של נס הוא- ארוע אשר קורה במציאות, אך מביא לידי ביטוי גלוי את האלוקות הגנוזה בתוכו.

כלומר, יש כאן גילוי הרובד הפנימי ותכליתו של הדבר, זהו המימד רוחני.
חזקיה ואנשי דורו החשיבו את לימוד התורה וקיום המצוות, אך לא ראו כיצד יישוב הארץ וניצחון הצבא על האויבים  (כלומר: הדברים החומריים הסובבים אותנו ), גונזים בתוכם תוכן רוחני.

ומכיוון, שאמירת שירה היא זו שמגלה את מימד הפנימיות שבדברים ,
(כמו שהסברתי  קודם), חוסר אמירת השירה ביטא בעצם הסתכלות חיצונית, שלא הביטה פנימה, על עומקם הרוחני של דברים.

זו הייתה הסיבה, שלא היו ראויים אותו דור ומנהיגו למשיח.

בימות המשיח העולם יגיע לתכליתו וגילוי האלוקות שבקרבו יראה כלפי חוץ, ללא העלם. אז תבוא לידי ביטוי 'השירה העשירית'.

וזה בעצם היופי של מהות השירה שאינה מוגבלת להתרחשות מסוימת, לזמן או למקום, מעומק בלתי מוגבל ועד השלכות אין סופיות.

וכן גלוי וידוע שכל ברואי העולם ואפילו בע"ח והצמחים אומרים שירה לפני הקב"ה.

על פי שלושת המאפיינים שציינו בשירה, ניתן לראות שלושה היבטים של הסתכלות על דברים שקורים לנו בחיים.

• הסתכלות רציונלית- בעיניים האנושיות אך הפקוחות. (וזה כמו המילים שבשירה).
• לדעת לראות את הטוב שבכל דבר .( זה ההיבט המוסיקלי).
• ולבסוף להעמיק בהסתכלות רוחנית .(זה ביטוי הניגון בכלים ובמחולות).
אבל, זה גם מה שמחייב אותנו בשירה.

על זה אמר דוד המלך, (שידע לשלב בין כתיבת המזמורים, הנגינה בכלים והריקוד בפני הארון):

"ואני הקטן אומר, עיבדו את ה' בשמחה, שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו, כי זה כל האדם".

לסיום,
אני מקדיש דבר תורה זה לאחיותי ששמן משלב בין המים שבשירה והראיה הרוחנית של הדברים, ואשר..חוגגות היום בנות מצווה.
לסבא יצחק על השמחה התמידית  שהרי 'אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה'.
לסבא מתי , אשר כבר בהיותי פעוט קטן כשהייתי יושב ומנגן באקורדיון, הטמיע בי את הגעגועים לשירת הלויים בבית המקדש .
אני מאחל לי, לאחיותי ולאחי שתמיד נראה את הדברים המתרחשים  לנו ומסביבנו בעין פקוחה – כמו ..אבא,
להכיר תודה , בכל עת על הטוב אשר הקב"ה גמל וגומל לנו,
את זה לימדו אותי סבתא ברכה וסבתא אסתר.
ולבסוף, לראות בכל דבר את עומקם הרוחני של הדברים המתרחשים סביבנו , יום יום – כמו…אמא.

יהי רצון שנזכה לשירה העשירית ולשירת הלויים בבית המקדש, במהרה בימינו, אמן.

דרשה לבת מצווה – פרשת בשלח - מעיין שולמן - מקווה.נט

שבת שלום.

פרשת השבוע נקראת גם 'שבת שירה'.

בפרשת 'בשלח' מספר נושאים מאד מרכזיים, כך לדוגמא סיפור יציאת מצרים, המן ומלחמת עמלק.

למרות זאת נקראת 'שבת שירה' על שום השירה  על קריעת ים סוף, נס אותו אנו מרבים להזכיר ולהשתמש בביטויים כמו 'קשה …( משהו) כמו 'קריעת ים סוף'.

מטבע שמי – 'מעין',  אני נמשכת לנושא המים.

ובמים אני רוצה להתמקד בדברי.
המים הם יסוד הבריאה. עוד לפני בריאת האור והיבשה , כבר היו מים שנאמר "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב)
גם בהמשך למים יש חלק בכל שלבי הבריאה:
השמים נבראו ביום השני, מהבדלת המים לעליונים ותחתונים.
ביום השלישי התגלתה הארץ לאחר ש"יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה"(שם א. ט )
לאחר מכן הצמיחה האדמה עשב לאחר שהמטיר הקב"ה מים.
ולבסוף נברא האדם אשר מורכב רובו (כ-70% ) ממים וחיותו מותנית במים.
מאידך, כשהאדם חוטא הקב"ה מחליט למחותו גם כן באמצעות המים – כך לדוגמא בימי המבול.

המילה מחיה נהפכת למחיה.
מכאן על פי המהר"ל המים הם יסוד החיים ויסוד המוות.

גם גזירת פרעה היתה על המתת התינוקות במים, ועונשם – מידה כנגד מידה היה בטביעתם בנס קריעת ים סוף. אותם המים שמחו את פרעה והמצרים הם שהצילו את משה ובני ישראל- לאלו מחיה ולאלו מחיה.

ארץ ישראל שונה מכל הארצות בכך שהיא תלויה במי הגשמים. שנאמר: "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה.."המילה "עיני" מפורשת כמעינות מים. ארץ ישראל תלויה במימיה ומחיתה באופן ישיר בברכת ה' באמצעות המים. כך נוצר קשר ישיר בין האדם בארץ והקב"ה. באמצעות המים יש ביטוי של ההשגחה  מצד הקב"ה על  האדם וביטוי השפע האלוקי שהקב"ה 'ממטיר' עלינו על מנת  להחיותנו.

אנו עומדים כעת בפתחו של טו בשבט – ראש השנה לאילן. חג זה מאופין באכילת פירות א"י המעידים על שבחה.

כולנו מכירים את שבעת המינים, בהם אנו מהדרים את הארץ.

נשאלת השאלה מדוע דוקא פירות אלו נבחרו לציין את שבח הארץ ,הרי יש רבים אחרים המאפינים את הארץ וגדלים בה בשפע?!

ומאידך, שבעה אלו עולים יפה גם בארצות הנכר.

פרשנויות רבות נכתבו לכך, יותר מכל התחברתי לפרשנותו של נגה הראובני. לדבריו, ייחודם של שבעת המינים הוא בתלותם הגדולה בברכת שמים.( גשמי ברכה מחד ומאידך תהפוכות מזג האויר כגון: חמסינים, רוחות או מלקוש מאוחר שיפגעו ביבול).

שוב אנו מוצאים כי מאפיני ארץ ישראל וברכת פירותיה תלויים בקשר ישיר לברכת הקב"ה, באמצעות המים.

היבט נוסף של מושג המים כשפע אלוקי , ניתן ללמוד מהמשלת התורה למים:
שנאמר : אין מים אלא תורה
מים חיים לעולם – כך דברי התורה
מים חינם לעולם  – כך דברי תורה
מים מחיים ומשיבים נפשו של אדם  – כך דברי תורה
מים מעלים את האדם מטומאה לטהרה – כך דברי תורה
מים נשפכים מבאר לכל הצדדים – כן דברי תורה
ועוד ועוד.

גם דוד המלך בתהלים (מזמור סג) כתב:
"צמאה לך נפשי..בארץ ציה ועיף בלי מים.."- כמו ההלך במדבר ללא מים, כן צמאה נפשי לקב"ה.

כלומר, חווית הצימאון למים נמשלת לצימאון הרוחני לחיבור לקב"ה.

במסכת 'אבות' (פרק ב'), רבי אלעזר בן ערך מכונה 'מעין המתגבר'- הברטנורא מפרש ואומר :" מוסיף פלפול וסברות מדעתו".

הרב פילבר בספרו "חמדת ימים", כותב:
דברי התורה של תלמיד חכם, נמשלים למי מעין אשר בכוח התלמיד לחדש ולהוסיף על רבו.
לתכונה זו נדרשות גם בנות ישראל, את זה למדנו מרבקה אמנו.

אליעזר עבד אברהם בבואו לבחור כלה ליצחק, מציב בפני המועמדת  מבחן אשר באמצעותו הוא בעצם מחפש את התכונה הזאת של יכולת הנערה לחדש ולהוסיף משל עצמה. אליעזר לא מסתפק בנערה אשר הוא יאמר לה: "הטי כדך ואשתה"- והיא תבצע (דרישה שהיתה הגיונית ומספקת למציאת מעלת החסד בנערה).

אליעזר מחפש נערה אשר תוסיף מעצמה ותאמר : "שתה וגם לגמליך אשקה" – דבר אשר הוא לא דרש ממנה. זאת תהיה התנהגות של חסד אשר אינה מקובלת אצל מרבית בני האדם, ולכן, היא זו שראויה להיבחר.

תכונה זו ליוותה את רבקה, בכל מהלך חייה: ליד הבאר, בהתנהגותה השונה כל כך מבני משפחתה ובהמשך בעת שארגנה לבנה יעקב לקבל את ברכת אביו.

בזכות תכונה זו, זכתה והשפיעה על כל עתידו של  עם ישראל.

אני מקווה שאעמוד בציפיות שהציבו לי הורי בשמי 'מעין'.

שתמיד אוסיף אלמד, ואצליח לתת משמעות משלי לדברים.

במיוחד הייתי רוצה ליהנות מיופי המים בטבע, מעוצמתם  וחיותם,
אך בו זמנית להתחבר בחיבור רוחני לקב"ה באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות , אשר כעת מחויבת אני בהם.

אני רוצה בזאת להודות להורי על כל טיולי המים בהם אנו מבלים
ועל שהפנו את תשומת ליבי למשמעויות הנפלאות של המים לחיינו,
ולסבים ולסבתות  אשר מיישמים משמעויות אלו ברבדים השונים.