בר/בת מצווה
חיפוש תחום

דרשת בר מצווה פרשת בראשיתנכתב ע"י נעם אטבה - כפר עציון בתאריך 22/11/2007

דרשת בר מצווה פרשת בראשית

 

שונה האדם מכל אשר נברא לפניו עלי אדמות, רק עליו נאמר שעלה במחשבה להיברא ואחר כך נברא.

 

"ואמר אלוקים נעשה אדם בצלמו כדמותנו ..." (בראשית א, כ"ו)

 

פרשנים רבים ראו באמירת "נעשה" המקדימה את בריאת האדם סימן למעלת מדרגתו על שאר הנבראים.

 

הרמב"ן על אותו פסוק:

            "ויאמר אלוקים נעשה אדם" "נתייחד בעשיית האדם מאמר,

            בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר

ברא במאמר הקודם לו." (רמב"ן בראשית א, כ"ו)

 

אחרים הבינו את גדולתו על שאר הנבראים בזה שנברא אחרון. למשל הרד"ק:

 

"למעלת האדם ולכבודו נברא באחרונה, להודיע שכל

            נבראי משה בעבורו נבראו ושמהו אדון על כולם."

 

אכן , האדם חייב לדעת מי הוא ובמה הוא עולה על כל שאר הנבראים. הנה, ביום שנברא האדם, נדמה לו כי חיי הוא בין כל בעלי החיים ואין בינו לבינם הבדל כלשהוא. הם נאבקים על קיומם, אוכלים ושותים, הולכים ומתרבים, ועל פי טבעם הכול מותר להם" ואם כן, אף האדם כך. טבעו כטבעם. וכל המותר להם מותר גם לו. כדי לעקור מחשבה איומה זו באר התורה ומסבירה שהאדם שונה תכלית השינוי מכל שאר בעלי החיים.

 

"ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ." (בראשית א, כ"ז-כ"ח)

 

אותו אדם הנברא בצלם מיד עם בואו לעולם ניתנת לו ברכה אבל מוטל עליו תפקיד. אבל הוא אינו הייצור הראשון המבורך מפי אלוקים. הדגים גם כן קיבלו ברכה דומה. אבל יש הבדל גדול,

 

            לדגים נאמר:

            "ויברך עם אלוקים לאמור, פרו ורבו ...."  (שם א,כ"ב)

 

            לאדם נאמר:

            "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו... " (בראשית א, כ"ח)

 

לדגים אין אמירה, הוא ברך אותם עם הכוח לפרות ולרבות, אך לאדם יש אמירה, לאדם אין רק את הכוח לפרות ולרבות הוא גם יודע שבידו לפרות ולרבות. כמו שכתוב בפרקי אבות:

 

"חביב אדם שנברא בצלם.  חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם." (שם ג,י"ח)

 

והפסוק ממשיך:

"... ומלאו את הארץ וכבשה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ."     (בראשית א,כ"ב)

 

החפץ חיים בפירושו על התורה רואה בפסוק זה שליחות של ארבעה משימות שמוטלות על האדם בעל הבחירה החופשית לקידום המוסר בעולם,0

 

 פרו –  זה הנישואין , רבו - זה המשפחה, מלאו - החברה, וכבשה - זה הרכוש, כל המשימות האלו כולל הרכוש בא אך ורק לפתח את העולם ומוצריו לטובת האנושות כולה, אבל הוא מדגיש שאין להפוך את הסדר. החברה והמשפחה אינם כלים להשיג רכוש אלא הרכוש בא כדי להנשא, להקים משפחה, ולפתח את החברה, כל זה הוא תוצאה ישירה של צלם אלוקים אשר בו. אבל המילה "כבשה" עלולה לבלבל כי היא מזכירה את המלחמה. ממי הוא יכבוש את הארץ? הרי האדם - ביחד עם בת זוגו - נבראו יחידים בעולם, ככתוב בגמרא:

 

"לפיכך נברא אדם יחידי...  מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך." (סנהדרין ל"ז.)

 

הרעיון האנושי הנעלה ביותר. האדם וכל אדם נברא בצלם אלוקים ללא הבדל בין גזע לגזע.

 

אז מה זה "כבשה" אם לא כיבוש מלחמתי?

הרמב"ן מפרש:

"נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונו בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע ומהרריה לחצוב נחושת וכיוצא בזה." (בראשית א,כ"ח)

 

כן, גם לעקור נטוע. מי שמגדל מטע יודע שלעקור נטוע הוא חלק מפיתוח והרחבת הענף, אם כן , הבורא אשר ברא את האדם בצלמו, העניק לו גם מכוח שלטונו על הטבע. השותפות הזאת בין הבורא והאדם לכיבוש אינה שותפות של מלחמת אדם באדם אלא כיבוש של השממה לטובת האדם. לא הרס והשמדה אלא בנין ותיקון העולם. האדם כובש את הטבע בכך שהוא מגלה את החוקים השולטים בטבע ומשתמש בהם לרצונו.

 

מכאן אנחנו מגיעים לדרגה של שותפות עוד יותר גבוה. במסכת שבת כתוב:

 

            "כל המתפלל בערב שבת אומר "ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה

            במעשה בראשית שנאמר: ויכולו. על תקרי ויכולו אלא ויכלו. (שבת קי"ט:)"

 

איך יתכן שהאדם שרק נברא נעשה פתאום שותף להקב"ה?

תשובה לשאלה הזאת מופיע "בתורה שלמה" על הפסוק "ויכל אלוקים ביום השביעי

"גם בריאת יום המנוחה הייתה בכלל מעשה בראשית, ועצם הבריאה הזאת  - המנוחה - היא שלילת הפעולה, ולכן האדם ששובת בשבת מכל מלאכה הוא יוצר מנוחה והרי הוא שותף לקב"ה במעשה בראשית זו - יצירת המנוחה."

 

יהי רצון שנוכל להגשים את ייחודו של האדם שנברא בצלם אלוקים לא רק בהבדילו מן הבהמה אלא להעלות את דרגתו של השיתוף עם הקב"ה. כאן בכפר עציון שהשיתוף הוא חלק בלתי נפרד מהשגרה היום יומית אנחנו משתדלים להגשים את הרעיון של צבירת רכוש לא רק למען המשפחה והחברה שלנו אלא למען בנין העם והארץ ותורת ישראל.

 

עתה בשעה שאני מקבל עלי בשמחה ובאהבה עול תורה ומצוות, אני מקווה שאזכה להיות שותף נאמן לדרך זו של הרמב"ן "לבנות ולעקור נטוע" ולכבוש את השממה לטובת האדם שנברא בצלם.

 

תודה להורי לסבי לסבתותיי ולכל אלה שעזרו, עודדו, וליוו אותי משך השנים. אני רוצה להודות לכל החברים שהגיעו מרחוק ומקרוב. תודה רבה.