בר/בת מצווה
חיפוש תחום

דרשת בר מצוה פרשת ואראנכתב ע"י מני סומך - כפר עציון בתאריך 08/11/2007

דרשת בר מצוה פרשת וארא

 

שבת שלום לכולכם,

בראשית דברי אני מבקש להודות לכל האורחים שטרחו ובאו לשבות עמנו ולחוג את בר המצוה שלי: ברוכים הבאים בשם ה'.

 

מחר בפרשת השבוע נקרא על הטלת השליחות על משה לבוא בדברים עם פרעה כדי להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. אולם, התורה כופלת עניין זה.  שהרי בתחילה בפרק ו פס' י כתוב:  

ו?י?ד?ב??ר ה' א?ל מ?ש??ה ל??אמ?ר: ב??א ד?ב??ר א?ל פ??ר?ע?ה מ?ל?ך? מ?צ?ר?י?ם ו?יש??ל??ח א?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל מ?א?ר?צו?:

אך בהמשך הפרק מופיע שוב עניין מינויו של משה כמעט באותם מילים:

ו?י?ד?ב??ר ה' א?ל מ?ש??ה ל??אמ?ר א?נ?י ה' ד??ב??ר א?ל פ??ר?ע?ה מ?ל?ך? מ?צ?ר?י?ם א?ת כ??ל א?ש??ר א?נ?י ד??ב?ר א?ל?יך?:

ורק לאחר מכן מתוארת הגשמתו של הצו הזה.

בתווך בין שני הקטעים הדומים הללו מופיעה פרשת היוחסין של אהרן ומשה. התורה מפרטת את תולדותיו של שבט לוי עד הולדת משה ואהרן. ומאליה עולה השאלה: מדוע קטעה  התורה את רצף האירועים תוך הזכרת  אילן היוחסין הזה באמצע?

רש"י כבר התקשה בשאלה זו ואלו דבריו:  

מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם (פסוק יד) ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו.

עם תחילת שליחותם של משה ואהרן מספרת לנו התורה על הרקע המשפחתי שלהם – היאך נולדו ובמי נתיחסו. על ידי מסירת אילן היוחסין של משה ואהרן מביעה התורה את הרעיון כי יש קשר ויחס הדוקים בין גדלותם לשורשים מהם ינקו. דע לך, אומרת התורה שלולא מה שקיבלו מאבותיהם לא היו מגיעים למדרגתם העצומה. ולכן דווקא כאן באמצע המערכה, בנקודה בה מעיד מלכו של עולם שמשה ואהרן הם הראויים ביותר לשליחות הגדולה והנכבדה של הוצאת צבאות ה' ממצרים, מזכירה לנו התורה מניין זכו לכך. משה אינו רק משה – אלא גם בן עמרם. ועמרם הוא צאצא של קהת וקהת של לוי. ולוי ירש מן האבות הקדושים. לכל דבר יש יסוד ושורש ,ודבר אינו צומח מאליו יש מאין.

 

היום הגדול הזה, יום בר המצוה שלי, הוא היום בו אני מתחייב בקיום מצוות ה' מהתורה.  מכאן ואילך אני יוצא לדרך חדשה שמטרתה: הגשמת  השליחות הגדולה המוטלת עלי – קיום מצוות ה' באהבה.

בעת הזאת, אני יודע כי לא זכיתי לרגע הזה יש מאין, אני חלק משלשלת הדורות של משפחתי ומכוחם של אבותיי אני ניצב לפניכם היום. בהקשר הזה, ברצוני להזכיר כאן כי אני מצאצאיו של הרב עבדאללה סומך מגדולי הרבנים שהצמיחה יהדות בבל. הרשו לי להרחיב מעט עליו ועל פועלו.     

הרב סומך נולד בבגדד בשנת 1813 ונפטר בה בשנת 1889. הוא למד תורה מפי גדולי החכמים של הדור הקודם, ולאחר מכן עסק מספר שנים במסחר. באמצע שנות העשרים לחייו גמלה בו החלטה על שינוי כיוון והוא החל מקדיש עצמו לעיצובו של דור המשך של תלמידי חכמים עבור יהדות בבל. הוא הקים בית מדרש לרבנים ואף עמד בראשו עד פטירתו. יצירתו הספרותית הגדולה של הרב סומך היא חיבורו "זבחי צדק" על שולחן ערוך יורה דעה ושני קבצים של שאלות ותשובות בהלכה בשם זה.