בר/בת מצווה
חיפוש תחום

דרשת בר מצווה פרשת נשאנכתב ע"י גיא שמואל - כפר עציון בתאריך 01/11/2007

דרשת בר מצווה פרשת נשא

 

הורי ואחי היקרים, משפחתי המורחבת, אורחים וחברים, שבת שלום וברוכים הבאים.

 

פרשת נשא שאותה קראנו השבת, היא הפרשה הארוכה בתורה, ובה עניינים שונים. ברצוני להתמקד בסוגיית אורכה של פרשיית קרבנות הנשיאים, ולחבר את התשובה למעמד בר המצווה אותו אני חוגג היום.

אנו יודעים כי התורה לא מאריכה בדברים, ולכך יש דוגמאות רבות בתורה. אם כן, מדא פרשיה, שאפשר היה לכתוב אותה בקיצור, מאריכה ומפרטת כל הקרבה והקרבה ?

 

אנסה להציע דרך לפתור את הבעיה, ולשם כך נפליג בדמיוננו אל בני ישראל במדבר סיני בראשית חודש ניסן, כמעט שנה לאחר יציאתם ממצרים.

מה עברו בני ישראל באותה שנה ? הם הפכו מעם עבדים מדוטא לאנשים חופשיים שצועדים לעבר ארץ שהובטחה להם , הם עברו בשלום בים סוף, וראו את המצרים מוטלים מתים על שפתו ; הם קיבלו תורה משמים, ושמעו וראו בחג השבועות, שחגגנו השבוע, קולות אלוקים ששום עם אחר בעולם לא ~דע ולא ~דע ; הם חזו בהשגחת ה' המספקת להם אוכל ומים במדבר יבש, ומסלקת מהם באמצעות עמוד אש וענן את סכנות הישימון; ועתה הם עסוקים בתרומה ובבנייה של משכן למלך מלכי המלכים, שתשרה את שכינתו בתוכם, אנשים בשר ודם. לו היינו שואלים אותם שנתיים קודם לכן : האם הם מאמינים, שהם, בני שנים עשר השבטים יזכו לכל אלה, הם וודאי היו מנגבים את זיעתם, מנענעים בראשם בחוסר אמון וממשיכים בעבודת הפרך היומיומית. ובאמת, מי יכול היה להאמין שעבדים לממלכה החזקה ביותר בעולם יצליחו לצאת מיישוביהם במספר של שש מאות אלף גברים ולפחות כפליים מזה נשים וטף ?

 

ועכשיו, הנציגים שלהם, נשיאי השבטים, מקריבים קרבן לסגל שיא הקשר שיכול להיות בין האדם לבין א-לוקיו : הקמת המשכן והשראת השכינה.

אירוע כזה, אסור "לקצר". שהרי, בכל יום מחדש, כל נשיא שהקריב הזכיר לבני שבטו ולעם כולו את השנה המופלאה הזו, ואת החסדים שגמל ה' איתם, וגם הזכיר את החובה לשמוע בקול ה' וללכת בדרך הברית שכרת איתם ה', במדבר, ואחר כך, בארץ ישראל.

 

זה גם מזכיר לנו אירוע חשוב שהתרחש לפני כחודשיים.

בכל ליל עצמאות מדליקים שנים עשר אזרחי המדינה משואות. שוב ושוב עולים אנשים, מספרים את סיפורם האישי, ואנו צופים בהם. וגם כאן היה אפשר לקצר, ולהסתפק בהדלקה משותפת של כולם, בלי לשמוע את החוויות הפרטיות שעברו עליהם.

אך הטקס מתארך, ויחד איתו אנו לומדים להעריך את מה שעבר על עמנו, את יד ה' שמשגיחה עלינו, והופכת אנשים, שיצאו מבית הקברות של השואה לאזרחי המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. הטקס הזה מסייע לנו להבין עד כמה חשוב לשמור על המפעל שבנינו בחסדי ה', ולשפר את הדברים שדורשים תיקון : אופי הדתי, בחברה, בכלכלה, בביטחון.

 

ומהרבים ליחיד. עתה עומד אני ביום בר המצווה שלי, ועובר מספר טקסים ואירועים : הנחת תפילין, קריאה בתורה, עליה לתורה, דרשה, עול מצוות. מצד אחד זהו, בסך הכול, יום אחד בחיי בו נעשיתי בן שלוש עשרה שנה, ואם כך, מדוע הצורך להרבות בטקסים? האם לא ניתן לקצר?!

 

אלא, שמצד שני, זהוו יום בו אני מסכם את מה שהיה, ומביט אל העתיד.

אני מתבונן לאחור, ומודה על שנתנו לי לחם לאכול ובגד ללבוש, על שהשקיעו בחינוכי, על שדאגו שלא אחסר ושלא אפול בדרך. ואני מבין שמוטלות עלי מעכשיו חובות: ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. לחיות את הדברים עליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים.

וכך, לחגיגת בר המצווה מצרפים עוד ועוד משימות, ואת המעשים לא מקצרים. כך אדע להעריך את מה שקיבלתי, ואתכונן לחיי בעתיד.

 

משפחתי היקרה ואורחים נכבדים:

על סמך הדברים שאמרתי, אני מבקש להודות לכולכם על השתתפותכם בשמחתי, על שתרמתם לי בעבר, ועל מה שתתרמו בעתיד, ומקווה שמכאן ואילך גם אדע להחזיר לכם כגמולכם.

 

שבת שלום.