בר/בת מצווה
חיפוש תחום

דרשת בר מצווה - פרשת שמותנכתב ע"י נחמיה בן ברוך - כפר עציון בתאריך 29/11/2010

דרשת בר מצווה  - פרשת שמות

 

אורחים יקרים!

 

יום בר המצווה שלי חל  זה מכבר, בשבת פרשת שמות. את החגיגה דחינו למועד זה בגלל האבל על מות סבתי נחמה שנפטרה בערב ראש חודש ניסן תשנ"ח .

 

בפרשת שמות מופיעים עניינים רבים המורים לנו על הדרך הנכונה לילך בה .

בחרתי בדרשתי לעסוק בשלושה נושאים האחד מתחום הפרט והמשפחה והשניים האחרים מתחום הרחב יותר והוא תחום מנהיגות ועם ישראל.

 

נושא הפרט והמשפחה הוא חינוך הבנים אשר נלמד במדרש מהפסוק הראשון בספר ובפרשה.

 

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" במדרש רבה מוזכר  "השווה כולם ליעקב שכולם צדיקים כיוצא בו".

 במה זכה יעקב שאכן כל בניו וצאצאיו הלכו בדרכו ? אומר המדרש שהדבר היה בזכות העובדה שרדו האבות בבניהם. אברהם היה מייסר את יצחק בנו , מלמדו תורה ומדריכו בדרכיו וכן יצחק משחר מוסר ליעקב ואף יעקב כן. אגב כך נדרש המדרש לסוגיה חינוכית השנויה במחלוקת עד עצם היום הזה האם להשאיר את הבן ה"בעייתי " יחד עם הבן ה"צדיק" . מצד אחד ברור שמצבו של הבן הבעייתי יהיה טוב יותר אם יישאר יחד עם הבן הצדיק ויקבל אותו חינוך . אולם מה יהא על הבן ה"צדיק" . האם איננו נוטלים סיכון רב מדי ? בסוגיה זו נראה כי הקב"ה הכריע בויכוח בין שרה ואברהם לגבי היחס לישמעאל  . אברהם אבינו רצה לקרב את ישמעאל לאחר שיצא לתרבות רעה על שום שלא רדה בו אביו , ובודאי שאם היה נשאר בביתו ומתחנך על ידו היה מצבו טוב יותר . אולם שרה חששה " שמא ילמד בני אורחותיו" ועמדה על כך שיגורש והקב"ה הכריע "ויאמר ה' אל אברהם אל ירע בעיניך" וגו' . דרך חינוכית זו נשאה פירות ובפרשתנו רואים אנו שזכה יעקב שכל בניו וצאצאיו הלכו בדרכו.

 

הלקח שעם ישראל "סוחב" אתו מגלות ושעבוד מצרים אינו לקח כוחני או לקח לימוד משגיאות העבר. התורה מזכירה לנו בהקשרים שונים את זיכרון שעבוד מצרים

"וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים "(שמות כ"ב כ') .

"וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר , כי גרים הייתם בארץ מצרים"(שמות כ"ג ט"ו).

"ושמחת לפני ה' אלוקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והגר והיתום והאלמנה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה י"ד-ט"ו).

"למען ינוח עבדך ואמתך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (דברים ה י"ד-ט"ו).

הענק תעניק לו וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים ויפדך ה' אלוקיך על כן אנוכי מצווך את הדבר הזה היום" (דברים ט"ו י"ד-ט"ו).

זה הלקח שהתורה אינה מסתפקת בהעברתו כהנחיה כללית אלא טורחת ונותנת אותו כטעם פעם אחר פעם שלא כמקובל.

כלומר אפשר לומר שהלקח המשמעותי ממאורע קשה זה בתולדות עם ישראל אינו מנוצל לצורך רגשות נקם במצרים אלא הלקח ההיסטורי הוא קביעת היחס הנכון כלפי קבוצות המיעוט בחברה.

יחס החברות האנושיות לאורך כל ההיסטוריה כלפי העבדים היה יחס שלא כלפי אדם . גישת היהדות בניגוד לכל התיאוריות המודרניות בדבר כל בני האדם שווים וכו' מלמדת אותנו כפרטים וכעם כי לעיתים אתה למעלה ולפעמים אתה למטה ועליך תמיד לזכור כאשר תהיה בשלטון או במצב שביכולתך להתייחס שלא בשוויון לזולת מעמך או מעם אחר עליך לדעת  שהדבר מנוגד לרוח התורה ולרוח היהדות.

 

בפרשה מופיעה דמותו המופתית של משה אשר הרמב"ם בהלכות תשובה כותב " כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו" . דמותו של משה הולכת ומתהווה בפרשה הן בפשט המקרא והן במדרשים הרבים המתמקדים בקדושתו ובהכנתו של משה לייעודו.

משה נולד ילוד אישה(בניגוד לאותו האיש)  "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" ורק בכוח התורה הוא התעלה ונהיה גדול, וזה מה שחכמים אומרים: משה מן התורה מניין פירושו: הגדלות של משה באה רק מהתורה מפני שהיה יליד אישה ולכן כל אדם יכול להיות כמשה רבנו.

 

עוד בתקופת ינקותו מציין רש"י שניסתה בת פרעה למצוא לו מיניקת מצרית ולא הסכים ולכן חזרה אל מרים על מנת שתמצא לו מיניקת עברייה .

 

התורה מספרת על רצף אירועים שונים ומפורטים על התהוות דמות מנהיגותית של משה . משה נהנה מתנאי מלוכה של בית פרעה אולם כאשר יצא אל אחיו וראה בסבלותם לא היסס ולא התעלם מצרותיהם העמיד מעמדו עצמו בסכנה והרג את המצרי .

בהמשך  יצא וראה "שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך" פה החשש לא היה לשלומו של המוכה אלא להידרדרות המוסרית של המכה .

 

תגובתו של המכה הבהירה למשה כי הוא מצוי בסכנה ומשה גולה למדין שם רואה עוול של השתלטות הרועים על הרהטים וגירוש בנות כהן מדין . משה אינו עומד מנגד אדיש לעוול .

 

לכאורה מה זה ענינו ? מדוע עליו להתערב ולסכן עצמו ? אולי עדיף להיות חכם ולא צודק?

 

משה מכריע באופן עקבי על מעורבות ומגן על בנות כהן מדין.

 

"משה היה רועה את צאן יתרו וכו' , וינהג את הצאן אחר המדבר" אומר רש"י "להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים" משה מרחיק עצמו מאיסור גזל  ולא מסתפק בהקפדה על צאנו באזור שיכול להיות חשש גזל.

 

במדרש רבה שמות ב' ב' מסופר על מרדף שעשה משה אחר גדי כאשר רעה את צאנו . כאשר ראה שהגדי בורח למקור מים מפני שהיה צמא אמר משה " אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא- עייף אתה " הרכיבו על כתפיו והיה מהלך. אמר הקב"ה : יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם , כך חייך אתה תרעה צאני ישראל.

 

בהיותו במדבר רואה משה  את הסנה בער באש והסנה איננו אכל . מתגלה במשה פן נוסף והוא הסקרנות והתבוננות הרצון ללמוד ולהבין דברים- זה תנאי חשוב לגדלות.

 

אנו רואים שעוד לפני תחילת הנהגתו של משה רבנו את עם ישראל  מתגלות התכונות של זהירות מהשפעות שליליות , דאגה לגשמיות ולרוחניות של הזולת, התרחקות מחטא והתבוננות רצון ללמוד.

 

כל התכונות המצוינות שפורטו במשה אינם גורמים לו להתנשא או לדרוש כתר מנהיגות על ראשו כמקובל בימינו . ההפך הוא הנכון . גם כאשר הקב"ה בוחר בו להיות שליחו ולהנהיג את בני ישראל משה חושש מגודל האחריות ומכובד המשא וטוען כי אינו ראוי לתפקיד. בנוסף חושש משה כי אהרון אחיו הבכור ייפגע מהעדפת משה . לא החשש מה יקרה לו מטרידו אלא החשש שייכשל בשליחותו מכיוון שאינו מעריך עצמו כפי ערכו. הוא ביקורתי מאד כלפי עצמו ומוצא חסרונות רבים ביכולתו לתפקד. כך חוברים יחד חוש צדק מפותח חשש מפגיעה ברכוש הזולת , רחמים על יצירי הקב"ה וענווה ליצירת המנהיג האידיאלי.

 

בפתחה של דרך חדשה ומבטיחה למדינת ישראל , אני מקווה שנמצא את דרכנו לאחדות העם בעזרת המקורות שבפרשתנו  ובשאר המקורות העומדים בארון הספרים היהודי .

 

תודה לכל מי שלקח חלק בחינוכי עד עצם היום הזה ובתוכם חברי הקיבוץ, חברי, משפחתי הרחבה  והורי.

 

ביום שמחה זה ברצוני להזכיר את סבי נחמיה אשר אני נושא את שמו, ומאחל  לעצמי שאוכל להמשיך ולשאת לא רק את שמו אלא גם ללכת בדרכו דרך הציונות הדתית אשר הייתה חשובה לו כל כך.

 

בראש חודש ניסן תשנ"ח הלכה סבתי נחמה לעולמה . אותה זכיתי להכיר- את אהבת הבריות שלה ,את מאור פניה , כמה אהבה את משפחתה וכמה חסרה היא בכלל ובאירועים משפחתיים מסוג זה בפרט. צר לי שלא זכתה להיות עמנו ביום שמחה זה.

 

אני מתפלל שה' יזכני שתישמר בלבי אהבת התורה והמצוות כל ימי חיי וכולכם תראו  בי הרבה נחת, אושר ושמחה.